קראוס נולד ב-1 בספטמבר 1921 בפראג, בירת צ'כוסלובקיה. בצ'כית שמו היה אוטה, וכך הופיע בתעודת הלידה ותעודות בית הספר. אביו ריכרד היה אחד משמונה ילדים, שהתחיל את דרכו כמתלמד בחנות טקסטיל והפך עם הזמן בזכות כישרונו וחריצותו לבעליו של בית חרושת לייצור לבני נשים. כשהתבסס בעסקיו נשא לאישה את מריה שטראס, בתו של סוחר מצליח מעיר קטנה בשם נאכוד. אוטו היה בנם הראשון, ושבע שנים אחריו נולד הבן השני, הארי. הם גרו בבית מרווח ברחוב הומה ברובע סטרשניצה בפראג. מאחורי הבית עמד מבנה צמוד קרקע ששימש כבית החרושת ובו כחמישים תופרות שיצרו כותנות לילה, כותונות משי רקומות וחלוקי בית. אמו של קראוס עבדה במשרה מלאה כמפקחת על קווי הייצור בעוד אביו עסק בשיווק ובמכירות.

קראוס היה עצמאי מגיל צעיר. למרות היותו נער שמן, הוא שיחק טניס והתאמן בשחייה, היה חבר בתנועת הצופים וזכה באליפות טניס שולחן. יותר מכל הוא אהב לקרוא. המורה לספרות הבחין במהירה בכישרון הכתיבה של קראוס ועודד אותו להמשיך לכתוב. גם לסבתו של קראוס, אישה משכילה שתמיד השתוקקה לקרוא את כל מה שכתב והביאה לו ספרים רבים, הייתה השפעה רבה על אהבתו לספרות. הוריו, לעומת זאת, היו שקועים בניהול העסק המשפחתי ולא היה להם זמן לקרוא ספרות יפה. אביו קרא בעיקר עיתון. כנער מתבגר קראוס נמשך למרקסיזם והפך למה שכונה בצחוק קומוניסט של סלון.

בתקופת השואה

עם כיבושה של צ'כוסלובקיה בידי גרמניה הנאצית, יהודים צ'כים מצאו עצמם לפתע מופרדים משאר האוכלוסייה. קראוס חש זאת בעוצמה כשפתאום נשללה ממנו זהותו כצ'כי בן הדת היהודית. הוא פנה לציונות והפך חבר פעיל בתנועה. יחד עם קבוצת צעירים וצעירות יצא להכשרה ובמשך שנתיים הם עבדו בחוות חקלאיות כהכנה לעלייה לארץ ישראל.במאי 1942 גורשו קראוס ומשפחתו למחנה הריכוז טרזיינשטאט. הודות לניסיונו בחקלאות התמנה לראש צוות באחד מגני הירקות שעובדו בין חומות המחנה וסיפקו תוצרת טרייה לחיילי האס אס. צעירים יהודים מהמחנה עבדו בגני הירקות ומפעם לפעם הצליחו להבריח ירק שהוסתר בבגדיהם על אף השמירה ביציאה. במחנה היה מחסור חמור במזון ואפילו מלפפון קטן או צנונית סייעו להילחם ברעב המתמיד. מטרזיינשטאט יצאו כל הזמן משלוחים "למזרח", שבעצם נועדו לאושוויץ-בירקנאו או למחנות השמדה אחרים. משפחתו של קראוס נבחרה למשלוח בדצמבר 1943, ועל אף שהיה מוגן בזכות עבודתו התנדב להצטרף להוריו ואחיו הצעיר במסעם אל הבלתי נודע. אסירי הגטו לא היו מודעים ליעדם הסופי, ובתמימותם האמינו רבים לגרסת הגרמנים שהיעד הוא מחנות עבודה.

באושוויץ שוכנו האסירים של משלוח דצמבר במה שנקרא מחנה המשפחות, וקראוס היה לאחד מהמדריכים בבלוק הילדים. במשך היום הוחזקו כחמש מאות ילדים בצריף משלהם. בלוק הילדים סיפק הגנה, אומנם חלקית ביותר, מהתנאים הנוראים, הרעב ואימת ארובות המשרפות שבחוץ.לאחר שישה חודשים חוסל מחנה המשפחות. דוקטור יוזף מנגלה הנודע לשמצה ערך את הסלקציה ואסירים בעלי כושר עבודה נבחרו לעבודות כפייה בגרמניה. שאר האנשים, קבוצה שמנתה מעל שבעת אלפים בני אדם ובהם החלשים, הילדים והזקנים, נשלחו כולם לתאי הגזים.קראוס צורף לקבוצת אסירים שמנתה אלף גברים שנשלחו למחנה הריכוז שווארצהיידה. הם סבלו מקור, מרעב, מעבודות הפרך וגם מחוסר שינה שנבע מחיים תחת ההפצצות המתמידות. לקראת תום המלחמה התקדמו צבאות בעלות הברית אל תוך גרמניה והמחנה פונה. הגברים התשושים שדמו לשלדים צעדו ברגל למעלה משבועיים, כשרבים מהם מתים בדרך. מאלף הגברים שיצאו פחות מעשרים אחוזים חזרו לטרזיינשטאט, ועוד רבים גוועו שם מתשישות ומחלות לאחר שחרורם.

להמשך קריאה אודות אוטו ב. קראוס בויקיפדיה – לחצו כאן !